נולדתי בבת ים, אני דור חמישי בארץ, מצד אבי שנולד ביסוד המעלה. אמי נולדה בבולגריה והגיע לארץ בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ב- 20 השנים הראשונות לחיי הייתי ספורטאית מקצועית - השתתפתי בנבחרת ישראל בכדור-עף ולמדתי חינוך גופני בווינגייט.
עקב בעיית פרקים נאלצתי לעזוב את הספורט והתחלתי להתעניין בעיצוב ולאחר מכן באמנות.
מעולם לא למדתי לימודי אמנות אקדמיים.
למדתי תקופה קצרה עיצוב אופנה בבית ספר לאופנה "שנקר" ועבדתי כמעצבת אופנה, למדתי עיצוב גרפי בבית ספר "אחד לאחד",
למדתי ציור במשך שנה אצל האמנית מירי נישרי ושנתיים אצל האמן יעקוב מישורי. ההתפתחות שלי נובעת בעיקר מאהבתי העזה לאמנות. במשך השנים הציור תפח לתבליט ואח"כ לפיסול. את הידע התיאורטי השלמתי כשעבדתי בהתנדבות בספריה של מוזיאון ת"א.
אחרי לימודי חינוך גופני בווינייט התחתנתי ילדתי שני ילדים והייתי עקרת בית. גידלתי את ילדיי במסירות גדולה והנקתי אותם שנים רבות, זאת היצירה החשובה של חיי.
בשנות השלושים המאוחרות התחלתי לעשות אמנות. בהתחלה רק ציור שהפך אט אט לטבלית ואחר כך לתלת מימד. אני זוכרת שהלכתי לקנות צבעים ביפו ובדרך חלפתי על פני חנות לממכר צרכי אריזה למתונות. לפתע ראיתי שקית ניילון גדולה ובתוכה המון פרחי אריזה סינטטיים צבעוניים. זה נראה כמו פסל צבעוני, קניתי את השקית המלאה עוד לפני שידעתי מה אני אעשה עם זה . כך התחילו העבודות הראשונות עם סרטי האריזה כחומר. הן עדיין היו דו מימדיות. בשלב הבא התחלתי לצפות כמעט כל הבא ליד בסרטים הצבעוניים, סוג של רדי מייד, בניתי פסלים בלי לדעת שום דבר על פיסול. בשלב הבא התעורר בי צורך חזק לבנות צורות, התחלתי להסתובב אצל נגרים ועוד בעלי מקצוע רבים אחרים ומהם למדתי ואני לומדת עד היום איך להביא את הרעיון שבראש לידי מעשה.
ב- 20 השנים הראשונות לחיי הייתי ספורטאית מקצועית - השתתפתי בנבחרת ישראל בכדור-עף ולמדתי חינוך גופני בווינגייט.
עקב בעיית פרקים נאלצתי לעזוב את הספורט והתחלתי להתעניין בעיצוב ולאחר מכן באמנות.
מעולם לא למדתי לימודי אמנות אקדמיים.
למדתי תקופה קצרה עיצוב אופנה בבית ספר לאופנה "שנקר" ועבדתי כמעצבת אופנה, למדתי עיצוב גרפי בבית ספר "אחד לאחד",
למדתי ציור במשך שנה אצל האמנית מירי נישרי ושנתיים אצל האמן יעקוב מישורי. ההתפתחות שלי נובעת בעיקר מאהבתי העזה לאמנות. במשך השנים הציור תפח לתבליט ואח"כ לפיסול. את הידע התיאורטי השלמתי כשעבדתי בהתנדבות בספריה של מוזיאון ת"א.
אחרי לימודי חינוך גופני בווינייט התחתנתי ילדתי שני ילדים והייתי עקרת בית. גידלתי את ילדיי במסירות גדולה והנקתי אותם שנים רבות, זאת היצירה החשובה של חיי.
בשנות השלושים המאוחרות התחלתי לעשות אמנות. בהתחלה רק ציור שהפך אט אט לטבלית ואחר כך לתלת מימד. אני זוכרת שהלכתי לקנות צבעים ביפו ובדרך חלפתי על פני חנות לממכר צרכי אריזה למתונות. לפתע ראיתי שקית ניילון גדולה ובתוכה המון פרחי אריזה סינטטיים צבעוניים. זה נראה כמו פסל צבעוני, קניתי את השקית המלאה עוד לפני שידעתי מה אני אעשה עם זה . כך התחילו העבודות הראשונות עם סרטי האריזה כחומר. הן עדיין היו דו מימדיות. בשלב הבא התחלתי לצפות כמעט כל הבא ליד בסרטים הצבעוניים, סוג של רדי מייד, בניתי פסלים בלי לדעת שום דבר על פיסול. בשלב הבא התעורר בי צורך חזק לבנות צורות, התחלתי להסתובב אצל נגרים ועוד בעלי מקצוע רבים אחרים ומהם למדתי ואני לומדת עד היום איך להביא את הרעיון שבראש לידי מעשה.
